שטרקמן ואח' נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח - פסקדין

החלטה

שכר העד/ה בסך 450 ₪, ישולם בשלב זה על ידי התובעת ואתחשב בכך במועד פסק הדין.

ניתנה והודעה היום ט"ו אדר תש"ע, 01/03/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

החלטה

שכר העד/ה בסך 250 ₪, ישולם בשלב זה על ידי הנתבעת ואתחשב בכך במועד פסק הדין.

ניתנה והודעה היום ט"ו אדר תש"ע, 01/03/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד, המתייחסות לתאונה שאירעה באשדוד, ברח' כנרת. בתביעה העיקרית התובעות הן בעלת הרכב ומבטחת הרכב מסוג רנו. בתביעה שכנגד התובעת היא מבטחת הרכב מסוג סובארו.

לטענת הנהג ברכב התובעות, הוא בנה של התובעת 1, שיכונה להלן: "התובע", למען הנוחות, הוא נסע ברחוב כנרת.

לפניו נסע כלי רכב כלשהו, שאינו יודע לומר אם זהו הרכב שלבסוף היה מעורב בתאונה עימו, אם לאו. אותו רכב, פנה ימינה ונעלם משדה הראיה של התובע. כאשר הגיע התובע סמוך לצומת, התפרץ לפתע כלי הרכב של מבוטח הנתבעת, (שיכונה להלן: "הנתבע", למען הנוחות), נכנס לתוך הצומת, והתובע, שלא הספיק לעצור, פגע בו בדופן שמאל. כתוצאה מהפגיעה, הסתבסב רכב הנתבע נגד כיוון השעון, ופגע עם חלק כלשהו של דופן שמאל, בדופן שמאל ברכב התובע.

לטענת הנתבע, הוא נסע ברחוב כנרת. הרחק מאחוריו ראה במראה את רכב התובע. הוא ביצע פרסה שמאלה, מתוך הנתיב השמאלי בו נסע, מבלי לחרוג לנתיב הימני (בו חנו כלי רכב לכל האורך), לפתע, נפגע בדופן שמאל, רכבו הסתבסב נגד כיוון השעון והכנף השמאלית קדמית ברכבו, פגעה בשנית, בדופן שמאל של רכב התובע.

בדיון שלפני, העידו שני הנהגים.

גרסתו של התובע נשמעה אמינה, והתאימה לכלל הראיות שלפני, לרבות צילומי הנזק.

גרסתו של הנתבע, נשמעה פחות אמינה, אך מעל לכל – דבריו, כי לא סטה כלל ימינה על מנת לבצע את הפרסה, אינם מתיישבים עם העובדה כי דופן שמאל ברכב הנתבע, נפגעה קשות. הנתבע טען, כי לא ידוע לו שהתובע ניסה לעקוף אותו משמאל, בנתיב הנגדי, ואם כך – לא ברור כיצד נגרמו הפגיעות בדופן שמאל ברכב הנתבע. אילו אירעה התאונה כפי שטען הנתבע, כאשר הוא נוסע ישר ומבצע פניית פרסה שמאלה, מבלי לסטות תחילה ימינה, סטיה ניכרת, רכב הנתבע צריך היה להיפגע בחלקו האחורי או בפינה האחורית שמאלית, ובכל מקרה - לא בדלת האחורית שמאלית, כפי שעולה מצילומי הנזק נ/1. פגיעות אלה, עולות בקנה אחד רק עם גרסת התובע, לפיה, הנתבע פנה תחילה ימינה וחזר שמאלה, במאונך לכביש, במטרה לבצע את הפרסה.

כתמיכה לגרסת התובע, מצאתי את הנזקים העולים מצילומי הנזק נ/1, כפי שציינתי.

נוסף על כך, ברכב הנתבע היו שתי נוסעות נוספות, חברות של חבר, וכן מחוץ לרכב, במדרכה ממול, הייתה חברה שלישית. אף לא אחת מהן זומנה לעדות, וההסבר שניתן הוא כי הנתבע אינו יודע מי הן. הסבר זה, אינו יכול להתקבל. אם הנתבע הסיע את הבנות הללו ממקום למקום, והן "חברות של חבר", הרי שמיד לאחר התאונה בודאי היה יכול היה לברר את פרטיהן ולזמן מי מהן, אם לא את כולן, לעדות. אי הבאת עדוֹת רלבנטיות, פועלת לחובת מי שנמנע מהבאתן (הנתבע) ומחזקת את ראיות הצד שכנגד.

לפיכך, אני קובעת כי התאונה קרתה כאשר הנתבע נסע לפני רכב התובע, פנה ימינה, התובע המשיך בנסיעה ישר והנתבע חזר באופן מפתיע לתוך נתיב הנסיעה, כמעט במאונך לנתיב הנסיעה מצד ימין.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי עיקר האחריות לתאונה הוא של הנתבע, אשר פנה ימינה וחזר באופן מפתיע שמאלה, כדי לבצע פרסה מתוך הצד הימני של הכביש, מבלי לקחת בחשבון את הימצאותו של התובע בנתיב השמאלי, סמוך לצומת שבו בוצעה הפרסה, באופן שהתובע כבר לא יכול היה לעצור.

עם זאת, יש תרומה ברשלנות של התובע, אשר בהתקרבו לצומת, צריך היה לשים לב, כי הרכב שנסע לפניו ונעלם בצד ימין, מאחורי מכוניות חונות, מגיע מימינו ומבצע כניסה לנתיב.

אני מחלקת את האחריות לתאונה באופן שהנתבע אחראי לה ב- 70% והתובע תרם ברשלנותו 30%.